תקופת הקורונה מציבה בפנינו ההורים הרבה אתגרים. למרבה המזל, המחלה הזו איננה פוגעת כמעט בילדים, אבל כן יש מגבלות שונות שחלות עליהם בגלל הפוטנציאל שלהם להעביר אותה או לחלות במידה מוחלשת. אחת הדילמות שהורים רבים ניצבים מולה הוא נושא ההיגיינה. מצד אחד חשוב לשמור על נקיון ולרחוץ ידיים בצורה מוגברת. מהצד השני, כמו כל דבר שנעשה בהגזמה, גם שטיפת ידיים מרובה יכולה להזיק יותר מלהועיל. היכן בדיוק עובר הגבול? מהו תפקידנו כהורים בנושא? על שאלות אלו ועוד ננסה לענות במאמר הבא.
שטיפת ידיים, הגבול בין רצוי למוגזם
רבים מאיתנו מוצאים את עצמנו כאשר אנחנו מאיצים בילדים לשמור על היגיינה, לנקות אחרינו ולשטוף ידיים בכל הזדמנות. האם אתם מודעים לסכנות שיש בהתעקשות על היגיינה? OCD אצל ילדים היא תופעה שרבים אינם מודעים לה. היא יכולה להתפתח בגיל הילדות או להתפרץ בגילאים 15 עד 19. עלינו כהורים מוטלת החובה להיות קשובים ורגישים ולנסות לאתר התנהגות כזאת בזמן. אם איתרנו או שיש לנו חשד לOCD אצל הילדים שלנו, יש מה לעשות ורצוי לפנות לטיפול.
מה זה OCD אצל ילדים
מדובר למעשה בביטוי חיצוני של הפרעה אצל הילד או הילדה. יש לציין שOCD איננו מוגבל רק לילדים ויכול להופיע בגילאים מאוחרים יותר או כהמשך מהילדות או כהתפרצות מאוחרת. ראשי התיבות מציינים: הפרעה אובססיבית קומפולסיבית. ההפרעה עצמה איננה ההתנהגות. הביטוי ההתנהגותי הוא הניסיון למצוא מזור להפרעה. היא מתאפיינת בחזרה רפטטיבית על כל מיני 'טקסים' שהם למעשה פעולות שגרתיות שחוזרות על עצמן. רחיצת ידיים מופיעה לעיתים קרובות גם כהפרעת OCD מכיוון שהיא מהווה פעולה אותה קל להסביר לעצמנו כמועילה. גם החברה סביבנו תתקשה להבחין ברחיצת הידיים כמשהו שלילי ותגלה זאת רק כאשר ההפרעה כבר תהיה חמורה.
מה ניתן לעשות
ראשית, יש לאבחן את ההתנהגות כהפרעת OCD. בזמן הקורונה, יכולה להיות חרדה מהמחלה שנגרמת כתוצאה מחשיפה למידע ואולי גם לחרדה שלנו כהורים. יש לציין שאותה חרדה יכולה להוביל לשטיפת ידיים מוגברת או פעולות אחרות בתחום ההיגיינה מבלי שהן יוגדרו כהפרעת OCD. אלו יהיו רק תגובות לציפייה שהילד מבין בתחום ההיגיינה. ניתן להתמודד עם החרדה מהקורונה בכמה דרכים, אך לעתים מדובר במקרים חריגים יותר שדורשים טיפול וליווי.
הפרעת OCD מלווה בסימפטומים אחרים כגון חרדות, פחדים, קשיים בריכוז, הרגשת דכדוך, קושי בחיי החברה ועוד. לגבי ההפרעה עצמה, היא צריכה להופיע באופן שתופס חלק ניכר מהזמן שלו או שהוא מבטל או מפסיק פעילויות על מנת לעסוק בהפרעה.
אבחון ראשוני ניתן לקבל על ידי יעוץ ללא נוכחות הילד. חשוב להגיע לפסיכולוג ילדים מוסמך, כזה שהשלים תואר שני (MA) והתמחות בפסיכולוגית ילדים. כמובן שאם יש חשד להפרעת OCD, יקבע הטיפול הנכון לילד. הטיפול משלב טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT. הטיפול יעבוד על:
- הסברים על המנגנונים שמובילים להתנהגות, הכל בשפה ובאופן שיובן על ידי הילד.
- עבודה על זיהוי הרגע בו ההתנהגות מגיעה.
- טיפול במחשבות, ההסברים והאמונות שמובילות את הילד לאותה התנהגות ומתן מענה להן.
- תרגול של התמודדות עם אותן חרדות שלא באמצעות ההתנהגות הקומפולסיבית. כאן הילד וגם ההורים לומדים למעשה להתמודד עם הבעיה ולהשאיר את הסימפטום מאחור.
לסיום נזכור שOCD היא הפרעה מאד שכיחה. גורמיה יכולים להיות מרובים, החל מגורמים גנטיים ועד חרדות שונות כתגובה לאירועים שונים. תקופת הקורונה יכולה לעורר את אותן חרדות ולגרום להתפרצות של התופעה. כאשר מדובר בילדים, הטיפול המהיר הוא חשוב בכדי להימנע מחזרה של ההתפרצות בעתיד, כמבוגרים.
